Vayedaber

מִתְּמָרִים שֶׁבֶּהָרִים וְלֹא מִפֵּירוֹת שֶׁבָּעֲמָקִים אָמַר עוּלָּא אִם הֵבִיא לֹא קִידֵּשׁ

Traduction

bring them from dates that grow in the mountains, and one may not bring them from produce that grows in the valleys. Such produce is of inferior quality and may not be used. Ulla says: Even if one did bring such produce, he does not thereby consecrate it, i.e., it does not attain the consecrated status of first fruits.

Rachi non traduit

מתמרים שבהרים. אע''פ שהם משבעה מינים דדבש היינו דבש תמרים הני שבהרים ושבעמקים אינן מן המובחר לפי שהן כחושין:

יָתֵיב רַבָּה וְקָא אָמַר לַהּ לְהָא שְׁמַעְתָּא אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי אַחָא בַּר אַבָּא לְרַבָּה קָרְבַּן רֵאשִׁית שֶׁתְּהֵא רֵאשִׁית לְכָל הַמְּנָחוֹת וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּהַקְרִיבְכֶם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה' בְּשָׁבֻעֹתֵיכֶם

Traduction

Rabba sat in the study hall and stated this halakha. Rabbi Aḥa bar Abba raised an objection to Rabba from a baraita: The Torah refers to the two loaves offering as: ''A first offering to the Lord'' (Leviticus 2:11), which indicates that it is to be the first of all the meal offerings that come from the new crop. And similarly the verse states with regard to the festival of Shavuot: ''On the day of the first fruits, when you bring a new meal offering to the Lord'' (Numbers 28:26). By designating the two loaves as ''new,'' the verse indicates that they should be brought from the first of the new crop.

Rachi non traduit

וקאמר להא שמעתא. אם הביא לא קדש:

קרבן ראשית. משמע נמי אשתי הלחם אע''ג דכתיב בבכורים כדאמרינן מה יש לך להביא בכורים מן הדבש ושתי הלחם מן החמץ:

אֵין לִי אֶלָּא חֲדָשָׁה שֶׁל חִטִּים חֲדָשָׁה שֶׁל שְׂעוֹרִים מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר חֲדָשָׁה חֲדָשָׁה אִם אֵינוֹ עִנְיָן לַחֲדָשָׁה שֶׁל חִיטִּין תְּנֵהוּ עִנְיָן לַחֲדָשָׁה שֶׁל שְׂעוֹרִים

Traduction

I have derived only that it must be new, i.e., the first, of all wheat meal offerings. From where do I derive that it must also be new, i.e., the first, of all barley meal offerings, e.g., the meal offering of a sota? With regard to the two loaves, the verse states the word ''new,'' and again states the word ''new,'' once in Numbers 28:26 and again in Leviticus 23:16. If the second mention is not needed to teach the matter of being the new meal offering of wheat, apply it to the matter of being the new meal offering of barley.

Rachi non traduit

אין לי אלא חדשה של חיטין. דומיא דשתי הלחם שהן חיטין שאין יכול להביא קודם שתי הלחם:

חדשה של שעורים. כגון מנחת קנאות:

מנין. שלא יביא קודם לשתי הלחם:

ת''ל חדשה חדשה. שתי פעמים דכתיב בהקריבכם מנחה חדשה והקרבתם מנחה חדשה (ויקרא כ''ג:ט''ז):

וּמִנַּיִן שֶׁתְּהֵא קוֹדֶמֶת לְבִיכּוּרִים תַּלְמוּד לוֹמַר וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים וְאֵין לִי אֶלָּא בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים קְצִיר שְׂעוֹרִים מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה

Traduction

The baraita continues: And from where is it derived that the two loaves precede the bringing of the first fruits as well? The verse states: ''And you shall make for yourself a festival of Shavuot, the first fruits of the wheat harvest'' (Exodus 34:22). The order of the verse teaches that the offering of the Festival, which is the two loaves offering, precedes the bringing of the first fruits of the wheat harvest. I have derived only that the two loaves precede the first fruits of the wheat harvest. From where do I derive that they also precede the bringing of the first fruits of the barley harvest? The verse states with regard to the festival of Shavuot: ''And the festival of the harvest, the first fruits of your labors, which you will sow in the field'' (Exodus 23:16). The order of the verse teaches that the offering of the Festival, which is the two loaves offering, precedes all forms of first fruits that are sown in the field, which includes barley.

Rachi non traduit

מנין שתהא שתי הלחם קודם לבכורים. שלא יביא בכורים קודם לשתי הלחם:

ת''ל בכורי קציר חטים. כלומר שתי הלחם יהא קודם לכל קציר חטין אפילו בכורים ענין אחר חג שבועות בכורי קציר חטים (בחג שבועות שהוא מביא בו שתי הלחם) יהא קודם לכל קציר אפילו לבכורים:

ת''ל חג הקציר בכורי מעשיך. חג שאתה מביא בכורים שתי הלחם יהא קודם לכל אשר תזרע בשדה אפי' לחדש של שעורים:

וְאֵין לִי אֶלָּא שֶׁתִּזְרַע עָלוּ מֵאֲלֵיהֶן מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר בַּשָּׂדֶה

Traduction

From this verse, I have derived only that the two loaves precede the bringing of the first fruits that sprouted from seeds you sowed, as the verse states: ''Which you will sow.'' From where do I derive that they precede even the bringing of first fruits that sprouted by themselves? The continuation of that verse states: ''In the field'' (Exodus 23:16). The term is superfluous and serves to include even produce that sprouted by itself.

וְאֵין לִי אֶלָּא בַּשָּׂדֶה מִנַּיִן לְרַבּוֹת שֶׁבְּגַג וְשֶׁבְּחוּרְבָּה וְשֶׁבְּעָצִיץ וְשֶׁבִּסְפִינָה תַּלְמוּד לוֹמַר בִּכּוּרֵי כָּל אֲשֶׁר בְּאַרְצָם

Traduction

The baraita continues: From this verse, I have derived only that the two loaves precede the bringing of produce that grew in a field. From where do I derive to include even produce that grew on a roof, or that grew in a ruin, or that grew in a flowerpot, or that grew on a ship? The verse states with regard to the priestly gifts: ''The first fruit of all that grows in their land, which they shall bring to the Lord, shall be yours'' (Numbers 18:13). The term ''first fruits'' in this verse is referring to all types of first fruits. This teaches that when the two loaves are referred to as the first fruits (see Exodus 34:22), the intention is that they should be brought first before all other types of produce.

Rachi non traduit

מנין שתהא קודם לבכורים. של חטין שגדלו בגג ובחורבה דהאי דתנן מן המובחר היינו למצוה:

ת''ל בכורי כל אשר בארצכם. אפי' בגג דנאמר כאן בכורי כל אשר בארצם ונאמר להלן בכורי קציר חטים מה בכורים האמור להלן שתי הלחם [קודם לכל] אף כאן שתי הלחם [קודם] לכל בכורים שבארצכם:

מִנַּיִן שֶׁתְּהֵא קוֹדֶמֶת לִנְסָכִים וּפֵירוֹת הָאִילָן נֶאֱמַר כָּאן בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ וְנֶאֱמַר לְהַלָּן בְּאָסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה מָה לְהַלָּן נְסָכִים וּפֵירוֹת אִילָן אַף כָּאן נְסָכִים וּפֵירוֹת אִילָן

Traduction

The baraita concludes: From where is it derived that the offering of the two loaves is to precede both the bringing of libations from grapes of the new crop and the bringing of the first fruits of the tree? It is stated here, with regard to the two loaves: ''The first fruits of your labors'' (Exodus 23:16), and it is stated there at the end of that verse: ''When you gather in the products of your labors from the field.'' Just as there, the term ''your labors'' is referring both to fruits used for the libations and the fruit of the tree, so too, here, the term is referring to both fruits used for the libations and the fruit of the tree.

Rachi non traduit

מנין שתהא קודמת לנסכים ופירות האילן. שלא יביא נסכים מן החדש ובכורים מפירות תמרים וזיתים קודם לשתי הלחם דנסכים לא משמע ליה מבכורי כל אשר בארצם דהאי קרא בבכורים כתיב ואין מביאין נסכים בכורים ואיידי דבעי נסכים בעי פירות האילן:

מה להלן נסכים ופירות האילן. דכתיב מעשיך כל מעשיך ועוד דבאותו זמן מאספין יין ופירות האילן:

אף כאן. חג הקציר אע''ג דכתיב תזרע בשדה נסכים ופירות האילן במשמע דשתי הלחם קודם להם:

קָתָנֵי מִיהָא שֶׁבְּגַג שֶׁבְּחוּרְבָּה שֶׁבְּעָצִיץ וְשֶׁבִּסְפִינָה סֵיפָא אֲתָאן לִמְנָחוֹת

Traduction

Rabbi Aḥa bar Abba explains how the baraita poses a challenge to Ulla’s ruling: In any event, it was taught in this baraita that bringing the two loaves must precede even the bringing of produce that grew on a roof, that grew in a ruin, that grew in a flowerpot, or that grew on a ship. This indicates that all these types of produce are valid to be brought as first fruits, despite the fact that they are of inferior quality. This would appear to contradict Ulla’s ruling that dates that grow in the mountains and produce grown in the valleys are not fit to be brought as first fruits. Rabba explains: Whereas in the first clause, the baraita discusses which types of produce can be used for the first fruits, in the latter clause we come to discuss which grains can be used for meal offerings. Produce that grew in these atypical locations is valid to be brought as meal offerings, but not as first fruits.

Rachi non traduit

קתני מיהא שבגג ושבחורבה מנין. ומדקתני הכי ש''מ דמביא בכורים מהן וכ''ש מתמרים שבהרים ושבעמקים דעדיפי מינייהו דמביאין מהם בכורים וקשיא לעולא:

סיפא. דקתני שבגג ושבחורבה אתאן למנחות שיהו שתי הלחם קודמין נמי למנחות דחיטים שגדלו בגג ושבחורבה וליכא למימר דמביאין מהן בכורים ולא קשיא לעולא. ענין אחר סיפא דקרא אתאן למנחות דהאי בכורי היינו בכורים וכל אשר בארצם היינו מנחות וגמרינן ג''ש נאמר כאן בכורים ונאמר להלן בכורי קציר חיטים מה להלן שתי הלחם קודם להם אף כאן בהאי קרא דקמיירי במנחות שתי הלחם קודם להם:

מַתְקֵיף לַהּ רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אִי הָכִי הַיְינוּ דִּכְתִיב כָּל טָהוֹר בְּבֵיתְךָ יֹאכַל אֹתוֹ וְאִי מְנָחוֹת לְזִכְרֵי כְהוּנָּה הוּא דְּמִיתְאַכְלָן

Traduction

The later clause of the baraita explained that the verse: ''The first fruit of all that grows in their land'' (Numbers 18:13), is referring to produce that grows in atypical locations. Rabba defended Ulla’s opinion by explaining that the verse concerns meal offerings only. Rav Adda bar Ahava objects to this: If so, that which is written in the latter part of the verse: ''Any pure member of your household may eat of it,'' is difficult, as the phrase ''your household'' includes a priest’s wife and daughters and teaches that they may also partake of the priestly gifts referred to in the verse; but if the verse is referring to meal offerings, that is problematic as they are permitted to be eaten only by male priests.

אָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָא תְּרֵי קְרָאֵי כְּתִיבִי לְךָ יִהְיֶה וּכְתִיב כָּל טָהוֹר בְּבֵיתְךָ יֹאכַל אֹתוֹ הָא כֵּיצַד כָּאן בְּבִיכּוּרִים כָּאן בִּמְנָחוֹת

Traduction

In resolution of this difficulty, Rav Mesharshiyya said: Perforce this verse should be read as if two verses are written, as otherwise it contains an inherent contradiction: The first clause states: ''The first fruit…shall be yours'' (Numbers 18:13), indicating that only a priest himself may partake of the priestly gifts. And it is written in the continuation of the verse: ''Any pure member of your household may eat of it,'' indicating that even female family members may partake of it. How can these texts be reconciled? Here, the latter part of the verse, concerns the first fruits, which even female family members may eat, and there, the first part of the verse, concerns meal offerings, which may be eaten only by male priests.

Rachi non traduit

היינו דכתיב כל טהור בביתך יאכל אותו. דמשמע אפי' נשים ועבדים:

כאן בבכורים. כתיב כל טהור בביתך יאכל אותו:

כאן במנחות. כתיב לך יהיו דאין נאכלין אלא לזכרי כהונה והאי סיפא כל אשר בארצם היינו למנחות:

רַב אָשֵׁי אָמַר כּוּלֵּיהּ בִּמְנָחוֹת וְסֵיפָא דִּקְרָא אֲתָאן לְלַחְמֵי תוֹדָה

Traduction

Rav Ashi said that there is an alternative resolution: The verse in its entirety concerns meal offerings, but with the latter clause of the verse we come to the specific case of the loaves of a thanks offering, which even female family members of the priest may eat.

Rachi non traduit

רב אשי אמר כולה למנחות. וסיפא דקרא דכתיב כל טהור בביתך אתאן ללחמי תודה דנאכלין לכל טהור ולא קשה לעולא:

בִּפְלוּגְתָּא רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אִם הֵבִיא לֹא קִדֵּשׁ רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר אִם הֵבִיא קִדֵּשׁ נַעֲשָׂה כְּכָחוּשׁ בְּקָדָשִׁים

Traduction

§ The Gemara notes: Ulla and Rav Aḥa bar Abba disagree with regard to the issue that is the subject of the dispute of earlier amora’im: Rabbi Yoḥanan says: Even if one did bring mountain dates or valley produce as first fruits, he does not thereby consecrate them, i.e., they do not attain the sanctified status of first fruits. Reish Lakish says: If one did bring them, he has consecrated them; they are regarded just like a gaunt animal with regard to sacrificial animals. Although it is improper to consecrate such animals or such produce as an offering, if one does, the consecration certainly takes effect.

Rachi non traduit

נעשה. הני תמרים שבהרים:

ככחוש שבקדשים. שהמקדיש בהמה כחושה קדשה ואע''ג דלא הוי מצוה מן המובחר:

בִּשְׁלָמָא רֵישׁ לָקִישׁ כִּדְאָמַר טַעְמָא אֶלָּא רַבִּי יוֹחָנָן מַאי טַעְמָא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר רַבִּי יוֹחָנָן חֲזַאי בַּחֲלוֹם מִילְּתָא מְעַלַּיְיתָא אָמֵינָא אָמַר קְרָא מֵרֵאשִׁית וְלֹא כָּל רֵאשִׁית מֵאַרְצְךָ וְלֹא כָּל אַרְצְךָ

Traduction

The Gemara discusses the dispute: Granted, the opinion of Reish Lakish is well founded, as he stated the reason for his ruling. But as for Rabbi Yoḥanan, what is the reason for his ruling? Rabbi Elazar said: I have an explanation of Rabbi Yoḥanan’s ruling and since I was privileged to see Rabbi Yoḥanan in a dream, I know that I am saying a proper matter. The verse states with regard to first fruits: ''And you shall take from the first of all the fruit'' (Deuteronomy 26:2). The addition of the word ''from'' indicates that one should take from some of the first fruits, but not from all the first fruits. This teaches that one should use only the seven species for the mitzva. The verse continues: ''That you shall bring from your land.'' The addition of the word ''from'' indicates that one should take first fruits from some areas of the land, but not from all areas in your land. This teaches that one should not take dates from the mountains or produce from the valleys.

Rachi non traduit

רבי יוחנן חזאי בחילמא. למתרצא למילתיה שפיר:

מראשית ולא כל ראשית. למעוטי שאר פירות שאינן משבעת המינין:

מארצך ולא כל ארצך. למעוטי שלא מן המובחר דשבעה מינין גופייהו כגון מתמרים שבהרים ושבגג ושבחורבה:

וְרֵישׁ לָקִישׁ הַאי אַרְצְךָ מַאי עָבֵיד לֵיהּ מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא רַבָּן גַּמְלִיאֵל בַּר רַבִּי אוֹמֵר נֶאֱמַר כָּאן אֶרֶץ וְנֶאֱמַר לְהַלָּן אֶרֶץ מָה לְהַלָּן שֶׁבַח אֶרֶץ אַף כָּאן שֶׁבַח אֶרֶץ

Traduction

The Gemara asks: And as for Reish Lakish, for what halakha does he use this term ''your land''? He holds that the term is necessary for that which is taught in a baraita: Rabban Gamliel, son of Rabbi Yehuda HaNasi, says: ''From your land'' is stated here (Deuteronomy 26:2), with regard to the first fruits, and ''land'' is stated there with regard to the praise of Eretz Yisrael: ''A land of wheat and barley, vines, figs, and pomegranates, a land of olive oil and honey'' (Deuteronomy 8:8), which are the seven species. This serves as the basis for a verbal analogy and teaches that just as there, the verse is referring only to the produce that is the praise of Eretz Yisrael, so too, here, with regard to the mitzva to bring the first fruits, the verse is referring only to the produce that is the praise of Eretz Yisrael, i.e., the seven species.

Rachi non traduit

וריש לקיש. כיון דאמר אם הביא קדש האי מארצך מאי עביד ליה:

נאמר כאן ארץ. אשר תביא מארצך (דברים כו) ונאמר להלן (שם ח) ארץ חטה ושעורה:

מה להלן מספר בשבחה של ארץ ישראל. דהני פירות הן משובחין משאר פירות:

אף כאן. אין מביאין בכורים אלא מן המשובח ולעולם מביאין מתמרים שבהרים ובלבד שיהו מן המשובח:

Tossefoth non traduit

שבח ארץ. אין לפרש ממובחר שבפירות אפילו כולם מבית הבעל דממבחר נדריכם נפקא כדתני' בתוספת' (פ''ט) אלא כמו שפי' בקונט' שבח ארץ שבעת המינים:

וְאִידַּךְ אֶרֶץ מֵאֶרֶץ

Traduction

The Gemara asks: And the other one, Rabbi Yoḥanan, since he has already expounded the term ''from your land'' to teach that one may not use mountain dates or valley produce, from where does he derive that only the seven species may be used? Rabbi Yoḥanan holds that since the Torah could have just written ''your land'' but instead writes ''from your land,'' the word ''land'' can be used to form the verbal analogy while the word ''from'' can teach that one may not use mountain dates or valley produce.

Rachi non traduit

ואידך ארץ מארץ. כלומר רבי יוחנן אמר לך אין הכי נמי מה להלן שבח ארץ וכו' והא מילתא הוה מצי למימר אי כתיב ארץ לחוד אבל השתא דכתיב מארצך ולא כל ארצך להוציא תמרים שבהרים ושבעמקים:

וְאִידַּךְ אֶרֶץ מֵאָרֶץ לָא מַשְׁמַע לֵיהּ

Traduction

And the other one, Reish Lakish, what does he derive from the fact that the Torah adds the word ''from''? He does not learn anything from the fact the Torah could have just written ''your land'' but instead writes ''from your land.'' In Hebrew, the term: From your land, is expressed by a single word: Me’artzekha. Reish Lakish holds that the verbal analogy uses the entire word.

Rachi non traduit

וריש לקיש. האי דרשה דהוי משתמע ליה מארץ לא משמע ליה:

Tossefoth non traduit

ארץ מארץ לא משמע ליה. דלא דמי למאלה דדרשינן לעיל בפרק כל המנחות באות מצה (מנחות דף ס:) דהכא לא מצי למכתב אשר תביא ארצך:

תָּנֵי חֲדָא שֶׁבְּגַג וְשֶׁבְּחוּרְבָּה שֶׁבְּעָצִיץ וְשֶׁבִּסְפִינָה מֵבִיא וְקוֹרֵא וְתַנְיָא אִידַּךְ מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא

Traduction

§ It is taught in one baraita: With regard to produce that grew on a roof, or that grew in a ruin, or that grew in a flowerpot, or that grew on a ship, the owner brings it to the Temple and recites the accompanying passage of thanks to God (see Deuteronomy 26:1–11). And it is taught in another baraita with regard to such fruits: The owner brings them but does not recite the accompanying passage.

בִּשְׁלָמָא רֵישׁ לָקִישׁ גַּג אַגַּג לָא קַשְׁיָא הָא בְּגַג דִּמְעָרָה הָא בְּגַג דְּבַיִת

Traduction

The Gemara attempts to reconcile the baraitot: Granted according to Reish Lakish, both baraitot accord with his opinion that even inferior produce can be brought as first fruits, and they contradict each other only with regard to whether or not one should recite the accompanying passage. And even with regard to that, the fact that the ruling of one baraita about produce that grew on a roof is contradicted by the ruling of the other baraita about produce that grew on a roof is not difficult. One can explain that this baraita, which states that the passage is recited, is referring to a roof of a cave, which is considered part of the ground, whereas that baraita, which states that the passage is not recited, is referring to a roof of a house.

Rachi non traduit

בשלמא ריש לקיש. דאמר קדשה איכא לתרוצי הא דתני מביא וקורא בחורבה עבודה דכיון דנעבדה דטרח בה מארצך קרינא בה:

חוּרְבָּה אַחוּרְבָּה לָא קַשְׁיָא כָּאן בְּחוּרְבָּה עֲבוּדָה כָּאן בְּחוּרְבָּה שֶׁאֵינָהּ עֲבוּדָה

Traduction

Similarly, the fact that the ruling of one baraita about produce that grew in a ruin is contradicted by the ruling of the other baraita about produce that grew in a ruin is not difficult. One can explain that here, the baraita that states that the passage is recited, is referring to a cultivated ruin, whereas there, the baraita that states that the passage is not recited, is referring to an uncultivated ruin.

עָצִיץ אַעָצִיץ לָא קַשְׁיָא כָּאן בְּנָקוּב כָּאן בְּשֶׁאֵינוֹ נָקוּב

Traduction

And the fact that the ruling of one baraita about produce that grew in a flowerpot is contradicted by the ruling of the other baraita about produce that grew in a flowerpot is not difficult. One can explain that here, the baraita that states that the passage is recited, is referring to a perforated flowerpot, where the produce is able to draw nourishment from the soil beneath it, whereas there, the baraita that states that the passage is not recited, is referring to an unperforated flowerpot.

סְפִינָה אַסְּפִינָה לָא קַשְׁיָא כָּאן בִּסְפִינָה שֶׁל עֵץ כָּאן בִּסְפִינָה שֶׁל חֶרֶס

Traduction

And the fact that the ruling of one baraita about fruit that grew on a ship is contradicted by the ruling of the other baraita about fruit that grew on a ship is not difficult. One can explain that here, the baraita that states that the passage is recited is referring to a ship made of wood, where the fruit were able to draw nourishment through the wood from the ground, whereas, there, the baraita that states that the passage is not recited is referring to a ship made of earthenware.

Rachi non traduit

בספינה של חרס. מביא וקורא משום דשל ארץ היא:

Tossefoth non traduit

כאן בספינה של עץ כאן בספינה של חרס. פי' בקונטרס ספינה של חרס מביא וקורא והא דלא משני אידי ואידי בספינה של עץ כאן בנקובה כאן בשאינה נקובה משום דאין דרך ספינה להיות נקובה שלא יכנסו בה המים והשתא לא הוי דומיא דאינך שינויי דבכולהו מזכיר ברישא ההוא דמביא וקורא וכמו כן פי' בפ''ק דגיטין (דף ז:) גבי עפר חוצה לארץ הבא בספינה לארץ חייב במעשר ובשביעית אמר רבי יהודה אימתי בזמן שהספינה גוששת אמר רבי זירא עציץ נקוב המונח על גבי יתידות באנו למחלוקת רבי יהודה ורבנן פירש שם בקונטרס דספינה דלעיל של חרס היא ואינה צריכה לינקב אם היתה מונחת בקרקע כדאמר במנחות והקשה ר''ת דבפ''ב דגיטין (דף כא:) אמרי' כתבו על חרס של עציץ נקוב משמע דחרס בעי נקיבה ואמרינן בסוף המצניע (שבת דף צה:) ה' מדות בכלי חרס ניקב כשורש קטן טהור מלהכשיר את הזרעים ועוד דסתם עציץ של חרס הוא כדמשמע בפרק שמנה שרצים (שבת דף קח.) מאן דתלש פיטרא מאונא דחצבא כו' ופריך עלה מהתולש מעציץ נקוב וסתם חצבא דחרס הוא ועוד הביא רבינו שמואל מהא דתניא בתוספתא דשביעית הטומן את הלוף בשביעית ר''מ אומר טומנו בעציץ כדי שלא יצמח ואע''פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר (ירמיהו לב) ונתתם בכלי חרס למען יעמדו ימים רבים ונראה לר''ת דבשל חרס מהניא נקיבה אבל בשל עץ אפי' נקוב לא מהני מידי וספינה דגיטין (דף ז:
ושם) בשל חרס ובנקובה ואין המים באין בה שהעפר נדבק ונעשה רגבים וסותם את הנקב והא דלא משני הכא גבי ספינה כאן בנקובה כאן בשאינה נקובה משום דהיינו שינויא דעציץ ורצה למצוא בספינה חידוש אחר ועוד דמה שיכול להעמיד בספינה של עץ מעמיד משום דסתם ספינה לאו דחרס וניחא השתא בכל הנהו חמש מדות בכלי חרס הוו כולהו בחרס דווקא דמדה של מוציא משקה וכונס משקה אשכחן גבי חרס כדתנן בפרק בא סימן (נדה מט.) כל כלי חרס שהוא מכניס מוציא ויש שהוא מוציא ואינו מכניס ואמרי' בגמרא מכניס פסול למי חטאת ופסול משום גיסטרא מוציא כשר למי חטאת ופסול משום גיסטרא וכן מדות דמוציא זית ומוציא רמון תנן במסכת כלים גבי כלי חרס אבל של עץ שיעורו לעולם כרימונים כדתנן (פי''ז מ''א) כל כלי בעלי בתים שיעורן ברימונים ומיהו לפי' זה נמי לא הוי דומיא דאינך שינויי דנקיט ברישא ההוא דמביא וקורא ותחילה היה רגיל ר''ת לפרש דבשל עץ אפי' נקיבה לא בעי דמתלחלח מן הקרקע יותר משל חרס ונקיט השתא ברישא ההוא דמביא וקורא כמו באינך ולכולהו לישני דפרישית היה יכול לתרץ כאן ספינה אספינה לא קשיא הא רבי יהודה הא רבנן אי נמי כאן בגוששת כאן בשאינה גוששת והתם בגיטין דפריך תני חדא המביא גט בספינה כמביא בא''י ותניא אידך כמביא בחוצה לארץ ומשני הא רבי יהודה והא רבנן הוה מצי לשנויי כאן בשל עץ כאן בשל חרס א''נ כאן בנקובה כאן בשאינה נקובה ושמא יש לחלק דהתם נהי דהיכא דאינה גוששת לרבי יהודה מדחשיבא חוצה לארץ לענין מעשר ודחשיבא נמי חוצה לארץ לענין גט היינו משום דכיון דשם חוצה לארץ על המקום צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם ואע''ג דשכיחי וגמירי כדי שלא תחלוק במדינת הים אבל כשהיא גוששת לרבי יהודה או לתנא קמא אפילו בשאינה גוששת כיון דשם ארץ ישראל על המקום אע''פ שמחמת שאין הכלי ניקב (כמו ספינה) אינו חייב במעשר לא יחשב בשביל כך כחוצה לארץ לענין גט: